|
הספריה המקצועית / << חזרה
האתגר הפך להזדמנות גדולה / אפי לנדאו
איך הופכים תקופה זו, של מיתון וקיצוצים, תקופה של אתגרים עסקיים ואישיים, לתקופה של הזדמנות וגדילה?
* * *
לפני שמונה שנים חשבתי שחירשים וכבדי שמיעה זה היינו הך, עד שצירוף מקרים, שלעולם אינו צירוף מקרים, הביא אותי ליזום ולהפיק אירוע של שירה בציבור המיועד להפגיש באולם אחד כבדי שמיעה – כאלה ששמיעתם לקויה במידה זו או אחרת – ואנשים ששמיעתם תקינה, במטרה לשיר ביחד.
"שירת האדם" קראתי לפרויקט. הוא נעשה במסגרת קורס "ביטוי עצמי ומנהיגות" בלנדמרק אדיוקיישן (החברה שעושה את הפורום של לנדמרק), וכפי שעיצבתי אותו הוא היווה אתגר לא קטן.
למעשה, זו הייתה מיקשה של אתגרים: למצוא כבדי שמיעה שישתפו איתי פעולה, לגייס כסף מתרומות כדי לממן חלק מעלויות ההפקה, לרתום צוות של מתנדבים לעבוד אתי, לרתום זמרים מתנדבים, לקיים את האירוע על ספינה בלב ים, להתקין במקום מערכת הגברה לכבדי שמיעה, להציב מסכי וידאו גדולים עליהם יוקרנו פיות האנשים המדברים על הבמה ומילות השירים, להדפיס שירון מהודר, לחלק בסיום האירוע מתנה קטנה לכל משתתף יחד עם ורד , לארגן כיבוד ללפני ואחרי, להצמיד לכל משתתף מהקהל בלון מנופח כדי שיוכל להרגיש את הויברציות של הבסים במוסיקה ולהביא למקום קהל של כבדי שמיעה ואנשים ששמיעתם תקינה על מנת שישירו ביחד.
מכל אלה, לא עמדנו רק באתגר של הספינה. היה זה בינואר 2001 והיה קר. במקום הספינה קיימנו את האירוע באולם סוזאן דלל בתל אביב.
לקח לי זמן למצוא כבדי שמיעה שמוכנים לדבר על שירה בציבור. הם היו מאוגדים תחת ארגון "בקול" – עמותה של כבדי שמיעה ומתחרשים- שפעלה ממקלט אטום לקול באחד מגני יד אליהו בתל אביב ומנוהלת על ידי כבדי שמיעה. אחיה קמארה , מנכ"ל הארגון, ו עידו גרנות , אחד הפעילים שהיום הוא סגנו ומיועד להתמנות כמנכ"ל בעוד מספר שבועות, הפכו להיות השותפים שלי. שותפות ארוכה של 8 שנים ו-8 אירועים רבי משתתפים ומרגשים.
ועדיין לא הבנתי שהאתגר הגדול ביותר הוא, שכבדי השמיעה אכן ישירו. רק שבוע לפני האירוע הראשון הסבירו לי, שהם בהגדרה תמיד מזייפים, ולכן לא שרים. שאין להם שמיעה פנימית המאפשרת להם שמיעה מוזיקלית. כמו כל אחד מאיתנו, הם לא רוצים להיראות רע ולזייף באוזני אחרים, וגם לא באוזניהם הם, ולכן מילדות אינם שרים.
רק באירוע "שירת האדם" השלישי, שהתקיים באודיטוריום ווהל בשכונת התקווה בתל אביב, החלו להעז לעלות על הבמה ולשיר יחד עם הזמרים. היום אנו מכינים את האירוע התשיעי, וכל הזמן חושבים על כך שצריך שעל הבמה יהיה מספיק מקום ומספיק מיקרופונים כדי לאפשר לקהל לעלות ולזייף חופשי עם הזמרים.
* * *
מהו אתגר? לפי מילון אבן-שושן, אתגר הוא ”דבר או רעיון המגרים רצונו של אדם, או ציבור, להתמודד איתם או להתגבר עליהם". הפעלים "להתמודד" ו"להתגבר" מובילים לעשיית פעולות, ל"DOING".
אני, כמאמן הווייתי-רוחני, רוצה ללכת לכיוון ההווייה, ה"BEING". בחיי אני מדבר על הזדמנויות ולא על אתגרים. על הנאה ולא על התמודדות. על הרמוניה ולא על "להתגבר".
האם התקופה בה אנו נמצאים, בה המגמה השלטת היא של מיתון כלכלי, היא תקופה של אסונות או אתגרים (הזדמנויות)? הדבר תלוי אך ורק בנו ובתודעה שלנו. על פי הבודהיזם הטיבטי, הדבר עצמו הוא ריקות (EMPTINESS) ולכן יש פוטנציאל לכל דבר. התודעה שלנו היא הקובעת.
לכן עבורי, התקופה הזו היא תקופה של הזדמנויות. וככל שיותר אנשים יאמצו גישה זו, זה יתרום לשיפור המצב הכלכלי. הגישה הנכונה היא לראות איפה אנו יכולים לגדול ולא איך אנו יכולים לשרוד. ואם נחפש את המקום הזה, של הגדילה, בוודאי נמצא אותו.
וישנם כיוונים לגדילה. אחד מהם הוא השקעה במשאב האנושי, שהוא התשתית החשובה ביותר בכל ארגון עסקי ובכל אחד מאיתנו. אנו נגדל אם נרגיש שלמים, מאושרים ומסופקים. עסקים יגדלו אם העובדים הנמצאים בהם יחושו שהארגון נותן להם את המרחב לבטא את עצמם, ליצור, לתרום, להיות פתוחים, מפרגנים, סומכים, ישירים, נהנים, אוהבים ומעצימים.
כיוון זה הכרחי ונחוץ תמיד, גם בימים של גידול בהכנסות וברווחים, ועל אחת כמה וכמה בימים של מיתון, של קיצוצים בשמנת ובבשר החי ופיטורי עובדים.
כיוון הגדילה השני הוא נתינה. אני מאמין שההווה שלנו נקבע מאיך שהיינו בעבר, ואילו העתיד שלנו נוצר מאיך שאנו היום. בבודהיזם קוראים לזה קארמה ורבים מזהים קארמה כגורל. אבל גורל, בתפיסה של רובנו, הוא משהו מקרי, מעין מזל. קארמה, לעומת זאת, היא העתיד שלנו שאנו יוצרים בהווה.
לכן, הדבר הנכון ביותר לעשות בהווה הוא לזרוע זרעים לעתיד טוב יותר. למרות שבגלל פער הזמן לעיתים קרובות איננו רואים את הקשר, מנגנון הקארמה עובד כך שאם אנו נותנים משהו היום, הדבר חוזר אלינו בעתיד. אם אנו תורמים 10,000 שקל היום, אנו יוצרים בתודעה 100,000 שקל שיחזרו אלינו בעוד שנה. כמובן שהמנגנון עובד גם לכיוון ההפוך. אם נרמה מישהו היום, אולי חשבון הבנק שלנו יקרוס בעוד שנה.
ניהול קארמטי-עסקי נכון, רואה את הנתינה ואת התרומה כהשקעה עסקית לכל דבר. הדלאי למה קורא לזה "אנוכיות מוארת".
תקופה זו, של מיתון וקיצוצים, מספקת גם יותר הזדמנויות לסיוע, לעזרה, לנתינה ולמתן תרומות, לא ממקום של צדקה ורחמים אלא ממקום של השקעה.
* * *
באוקטובר 2008 התכנס צוות "שירת האדם", המורכב מכ-15 מתנדבים שומעים וכבדי שמיעה, לפגישה הכנה ראשונה לקראת האירוע המתוכנן ל-2009. האווירה הייתה קודרת. היו אלה ימי הנפילות הכלכליות הגדולות. עמותת "בקול" חשה עמוק את המיתון בקיטון היקף התרומות עליהן מבוסס התקציב שלה. ההערכה הייתה, שבימים אלה אי אפשר יהיה לגייס 100,000 שקל, שזהו הסכום הדרוש לתמיכה בהפקת האירוע.
למעשה, בתודעה כבר ויתרנו על קיום האירוע השנה. עמוק בתוכי עלתה גם ההצדקה: "עשינו דבר גדול, במשך 8 שנים. אולי הגיע זמנו....".
עד שבשיחה מקרית, בעולם בו אין דברים מקריים, עם נטלי בן דוד, הבעלים של האקדמיה למצוינות באימון EMOTION, היא שאלה אותי: "למה אתה חושב שאי אפשר לגייס את הכסף? למה אתה מונע מאנשים ומחברות הזדמנות לתרום ובכך להשקיע בגדילה שלהם? אני אתן את התרומה הראשונה....".
לפתע קלטתי, שאני ויתרתי, מבלי משים, על לעשות הבדל. ויתרתי על ההזדמנות לגרום ל-1000 איש התרגשות גדולה. ויתרתי על ההזדמנות לאפשר לכבדי שמיעה ולשומעים, פעם בשנה, מרחב פתוח להיות בחופש ובביטוי עצמי מלא, מעבר למגבלות שלהם. ויתרתי על ההזדמנות להפיץ ל-700,000 כבדי שמיעה במדינת ישראל את המסר להסיר את הבושה במגבלה שלהם, שאין הבדל בין כבד שמיעה וכבד ראייה, וגם מכשיר שמיעה יכול להפוך לפריט אופנה.
ועוד קלטתי, שוויתרתי על ההזדמנות לאפשר לאנשים ולחברות עסקיות להשקיע במקום הנכון ביותר כדי לצמוח ולגדול, לפתוח להם אפיק בטוח להשקעה, בימים בהם כל השקעה כלכלית רגילה נחשבת למסוכנת.
צוות "שירת האדם" חזר לעבוד, והאירוע צפוי להתקיים במאי הקרוב. סכום התרומות כבר שולש וגיוס הכסף בעיצומו. האתגר שנראה בלתי מושג הפך להזדמנות גדולה.
אפי לנדאו
מאמן ובעלים של חברת האימון " אפי לנדאו קואצ'ינג",
המתמחה במתן שירותי אימון ארגוני, ואימון למנהלים בכירים.
http://www.elcoaching.co.il
* לתרומות לקידום הפקת "שירת האדם" אפשר להיכנס לקישור הבא. התרומות מוכרות לצרכי מס לפי סעיף 46 א' ותישלח קבלה מטעם ארגון "בקול".
www.litrom.com/shira2009
|
|