פרק 38 מתוך "לאכול להתפלל לאהוב" / אליזבט גילברט
"למה אנחנו עושים יוגה?"
פעם, כשעוד הייתי בניו יורק, היה לי מורה ששאל את השאלה הזאת בעיצומו של שיעור יוגה מאתגר במיוחד. כולנו היינו מקופלים לאחד מהמשולשים המתישים האלה, והמורה הכריח אותנו להישאר בתנוחה הזאת יותר מכפי שרצינו.
"למה אנחנו עושים יוגה?" הוא שאל שוב. "האם המטרה שלנו היא להיות קצת יותר גמישים משכנינו? או שיש איזושהי מטרה נעלה יותר?"
אחד התרגומים האפשריים למילה הסנסקריטית יוגה הוא "איחוד". מקור המלה יוגה במלה יוג' שפירושה לשאת בעול. אותו עול המונח על צוואר השוורים, ומשמעותה להירתם למשימה העומדת בפניכם במשמעת של שור. ובמהלך היוגה המשימה העומדת בפניכם היא למצוא איחוד – בין הגוף לנפש, בין היחיד לאלוהיו, בין המחשבות שלנו למקורן, בין המורה לתלמיד, ואפילו בינינו לבין שכנינו המתקשים להתגמש.
במערב מכירים את היוגה בעיקר כתרגילים גופניים שמקפלים אותך כמו בייגלה, אבל זאת רק ההאתה-יוגה, ענף אחד של הפילוסופיה כולה. הקדמונים לא פיתחו את המתיחות הגופניות לצורך שמירה על הכושר, אלא כדי לרפות את השרירים והמחשבות כדי להכין אותם למדיטציה. הרי קשה לשבת בלי לזוז במשך שעות ארוכות אם הירך שלכם כואבת ומונעת מכם להגות באלוהות המוטמעת בכם מפני שאתם כל הזמן חושבים, "אוף... ממש כואבת לי הירך".
אבל היוגה היא גם ניסיון למצוא את אלוהים באמצעות מדיטציה, באמצעות הגות ולימודים, באמצעות השתיקה, באמצעות שירות האל או באמצעות מנטרה – חזרה על מילים קדושות בסנסקריט. חלק מהאפשרויות נשמעות הינדיות מאוד, אבל יוגה אינו שם נרדף להינדואיזם, ולא כל היוגים הם הינדים. יוגה אמיתית לא מתחרה בדתות אחרות ולא שוללת אותן. אפשר להשתמש ביוגה – בהרגלי המשמעת העצמית שמשמעותם איחוד קדוש – כדי להתקרב לקרישנה, לישו, למוחמד, לבודהה או ליהוה. במהלך שהותי באשראם פגשתי חסידים שהגדירו עצמם נוצרים מאמינים, יהודים מאמינים, בודהיסטים מאמינים, הינדים מאמינים ואפילו מוסלמים מאמינים. פגשתי גם חסידים שהעדיפו לא לדבר כלל על הזיקה הדתית שלהם, ובעולם שסוע מחלוקות כמו שלנו, אי אפשר להאשים אותם..
נתיב היוגה נועד להתיר את הסיבוכים המובנים בקיום האנושי, שאגדיר אותם פה, בהפשטה יתרה, כחוסר יכולת מצער להרגיש שביעות רצון מתמשכת. אסכולות שונות העלו במרוצת השנים הסברים שונים לקיום האנושי, פגום מיסודו לכאורה. הטאואיסטים קוראים לזה חוסר איזון, הבודהיסטים קוראים לזה בערות, האיסלאם טופל את כל האשמה לכל האומללות במרד נגד אלוהים, המסורת היהודית-נוצרית מייחסת את כל הסבל לחטא הקדמון. חסידי פרויד טוענים כי האומללות שלעיל היא תוצאה בלתי נמנעת של הסתירה בין הדחפים הטבעיים שלנו לבין דרישות הציוויליזציה. (חברתי, דבורה, הפסיכולוגית, מסבירה כי "תשוקה היא פגם בתכנון").
אך היוגים טוענים שהגורם לחוסר שביעות הרצון האנושי הוא סתם טעות בזיהוי. אנחנו אומללים מפני שאנחנו חושבים שאנחנו פרטים בודדים, שנאלצים להתמודד לבדם עם הפחדים והפגמים והטינות והמוות בחיינו. אנחנו מאמינים בטעות שהטבע שלנו מורכב אך ורק מהאגואים הקטנים והמוגבלים שלנו. אנחנו לא תופסים שלכל אחד מאיתנו יש אופי אלוהי עמוק יותר. אנחנו לא מבינים שבכל אחד מאיתנו אכן שוכן עצמי נעלה ושלו תמיד. העצמי הנעלה הזו הוא הזהות האמיתית שלנו, הן האוניברסלית והן האלוהית. היוגים טוענים שמי שאינו מבין את האמת הזאת שרוי ביאוש תמידי, ואת הרעיון הזה מביע ברהיטות גם הפילוסוף הסטואי היווני אפיקטטוס: "האל מצוי בקרבך, ואתה , שוטה שבעולם, אינך יודע זאת".
יוגה פירושה המאמץ לחוות את האלוהות שבקרבנו באופן אישי ואחר כך לשמר את החוויה לעולמי עד. יוגה פירושה שליטה עצמית ומאמץ שיטתי להסב במתכוון את תשומת לבכם מהרהורים נוגים על העבר ומדאגות תמידיות לעתיד כדי לחפש, במקום זאת, מקום של נוכחות נצחית שממנו תוכלו לראות בבטחון את עצמכם ואת הסובבים אתכם. רק כשתגיעו לשלוות הנפש הזאת יתגלה לכם טבעו האמיתי של העולם (וטבעו האמיתי של האני שלכם). יוגים אמיתיים, ממקום שבתם המאוזן, רואים את העולם כהתגלמות שווה של כוח היצירה של האל – אנשים, נשים, ילדים, צנוניות, פשפשים, אלמוגים: כל דבר בעולם הוא האל בשינוי אדרת.
אבל היוגים מאמינים כי חיי אנוש הם הזדמנות מיוחדת מאוד, מפני שרק בדמות אדם ורק באמצעות מוח של אדם מסוגלים ברואי האל להגיע להכרה באל. הצנוניות, הפשפשים והאלמוגים – להם לא תהיה לעולם הזדמנות לברר את טבעם האמיתי. אבל אנחנו קיבלנו הזדמנות כזאת.